החלטה בתיק בר"ע 61549-01-13

השופט עמירם רבינוביץ:

1.                  לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (ב"ל 17013-03-12; השופטת אורית יעקבס), אשר ניתן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.1.2012 (להלן - הוועדה).

2.                  המבקש נפגע בתאונה ביום 3.12.2007 אשר הוכרה על ידי המשיב (להלן- המוסד) כתאונת עבודה.

3.                  ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 3.12.2008 קבעה למבקש דרגות נכות זמנית בשיעור 20%, מיום 4.3.08 עד ליום 31.3.09.

4.                  המבקש הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון, בנימוק שהוועדה כלל לא התייחסה לתלונותיו בעניין ליקוי השמיעה והטנטון.

5.                  ועדה לעררים התכנסה בתאריכים 15.7.09, 11.11.09 ו-23.12.09 וקבעה לבסוף כי היא דוחה את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין תלונותיו של המבקש בעניין ליקוי השמיעה והטנטון (להלן - ליקויי השמיעה).

6.                  על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (ב"ל 1120/10), ובמקביל הגיש המבקש בקשה לזמנו לוועדה רפואית אשר תקבע את נכותו בתחום האורטופדי.

7.                  ועדה רפואית מדרג ראשון, מיום 25.8.10 דנה בעניין האורטופדי וקבעה למבקש דרגת נכות בשיעור 0%. המבקש הגיש ערר על החלטה זו.

8.                  ביום 17.2.11 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים בתיק ב"ל 1120/10, המחזיר את עניינו של המבקש לוועדה, על מנת שתדון בשנית בעניין  ליקויי השמיעה.  

9.                  הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה ביום 15.6.11, כדי לדון בהוראות פסק הדין, הותירה את קביעתה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין תלונותיו של המבקש בעניין ליקויי השמיעה.

10.              ביום 15.8.11  הגיש המבקש מכתב למוסד, במסגרתו ביקש כי יזומן לוועדה, באשר לתחום האורטופדי. בעקבות המכתב הנ"ל, התכנסה הוועדה ביום 11.10.11 , ובין היתר, ביקשה להתייעץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות. ביום 24.1.12 התכנסה הוועדה בשנית וקבעה כי היא מאמצת את החלטת ועדת הרשות, לפיה המבקש אינו עומד בתנאיה המצטברים של תקנה 15 לתקנות. הוועדה קבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור של 10%.

11.              המבקש הגיש ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, ושם טען בתמצית כי: הוועדה טעתה בכך שלא קבעה למבקש נכות בתחום ליקויי השמיעה מהם הוא סובל; הוועדה לא הפעילה מבחן עובר ושב, ולא נימקה את החלטתה לעניין מצבו הקודם; הוועדה לא התייחסה לבדיקות השונות לעניין ליקויי השמיעה; הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין; הוועדה טעתה בכך שלא הפעילה  את תקנה 15 לתקנות.

12.              מנגד טען המוסד כי יש לדחות את טענות המבקש לעניין ליקויי השמיעה, מפני שעניין זה הפך לחלוט בשל החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 15.6.11. לגופו של עניין, טען ב"כ המוסד כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין; לעניין ליקויי השמיעה - הוועדה מיום 15.6.11, שמעה את תלונות המבקש, והתייחסה לבדיקות השמיעה שהיו לפניה מיום 25.12.07, מיום 10.07.08 ומיום 14.12.08; לעניין הטנטון - הוועדה מיום 15.6.11, התייחסה לכל המסמכים הרפואיים שעמדו לפניה ובכללם למסמכים עובר לתאונה וגם לאחריה; לעניין תקנה 15 - המבקש אינו עומד בתנאיה המצטברים של תקנה 15; הוועדה אימצה את החלטת ועדת הרשות, לפיה המבקש מסוגל לחזור לעבודתו, וכי אין קשר בין התאונה לבין הירידה בהכנסות; לא נפל כל פגם משפטי בהחלטות הוועדה.

13.              בית הדין האזורי דחה את הערעור, וקבע כי הוועדה מיום 15.6.11 התכנסה כדי לקיים את הוראות פסק הדין, שבמסגרתו התבקשה לדון אך ורק בעניין הנכות בתחום השמיעה. הוועדה, דחתה את טענות המבקש, ואין חולק כי במועדים הקבועים בהוראות הדין, ב"כ המבקש לא השיג על אותה קביעה, ועל כן הפך להיות עניין ליקויי השמיעה לחלוט. בנסיבות אלו, קבע בית הדין כי אין מקום להידרש לטענות המבקש בעניין ליקויי השמיעה. בית הדין הוסיף וקבע, כי מאחר ועל פי ממצאי וועדת הרשות, שאומצו על ידי הוועדה, לפיהם נקבע כי " הירידה בהכנסות אינה קשורה בפגיעה", והמבקש " מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת", הרי שבדין נהגה הוועדה בהימנעותה מלהפעיל את תקנה 15.

14.              בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, כי השתלשלות העניינים בתיק מצביעה על כך שבעיות השמיעה והבעיות האורטופדיות שזורות יחדיו, ועל כן לא חלה התיישנות בעניינו של המבקש בכל הנוגע לעניין ליקויי השמיעה, כאשר למעשה הוועדה האחרונה נתנה את החלטתה ביום 24.1.12 וערעור על החלטתה זו הוגש לבית הדין ביום 11.3.12. לחלופין טוען המבקש, כי גם אם אכן אחר את המועד להגשת ערעור, יש מקום לאפשר לו להגיש את ערעורו, מהטעם שהוועדה מיום 15.6.11 לא התייחסה להוראות פסק הדין מיום 17.2.11.

15.              לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בהחלטות הועדות הרפואיות ובכלל החומר שבתיק לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, וליתן רשות ערעור עליו.

16.              כפי שציין בית הדין האזורי, אין חולק כי במועדים הקבועים בהוראות הדין, ב"כ המבקש לא ערער על קביעת הוועדה מיום 15.6.11, ועל כן ההחלטה בעניין ליקוי השמיעה הפכה לחלוטה. בית הדין הוסיף, כי מעיון במכתבו של ב"כ המבקש מיום 15.8.11, עולה כי הוועדה הנוכחית, מושא ערעור זה, נדרשה לדון בשאלה האורטופדית בלבד, ולא נטען מאומה באשר לנכות בתחום ליקויי השמיעה - וזו לשון בא כוח המבקש: " נא זימונו של מרשי לוועדה רפואית לעררים,  מרשי הגיש ערר גם על החלטת הועדה הרפואית אשר קבעה את נכותו בתחום האורטופדי בשיעור של 0%. נא זימונו הדחוף לוועדת עררים ".  נקודת המוצא לדיונינו זה היא, שהוועדה לא נדרשה לדון בליקויי השמיעה, וממילא לא דנה בליקויים אלה.  גם מהרכב  הוועדה, בה אין רופא אף אוזן גרון, ניתן להסיק, שמלכתחילה לא הייתה הוועדה אמורה לדון בליקויי השמיעה.  אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא, שלא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, כאשר לא דנה בנכות בתחום זה.

17.              למעלה מן האמור נציין, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי טעם המצדיק את התערבות בית הדין בקביעותיה של הוועדה. טענות המבקש יוצאות כנגד קביעותיה הרפואיות של הוועדה, אשר ככלל בית הדין אינו מתערב בהן. במקרה הנוכחי הוועדה מיום 15.6.11  פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה, פרטה ונמקה את מסקנותיה שכולן מתחום הרפואה, ועל כן גם מטעם זה אין מקום ליתן רשות ערעור.

18.              אשר על כן, לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.